יום רביעי, 28 בפברואר 2018

זכויות הגבר בהליך גירושין

לעיתים, במסגרתו של הליך גירושין, מוצאים עצמם בני הזוג, מעבר לקושי הרגשי הטבעי הנלווה לפירוק היחסים, במעין "קרב משפטי", שבו כל האמצעים "כשרים" בדרך לרמיסת האחר ולהשגת עליונות בניהול תיק הגירושין, על כל הסתעפויותיו.

חלק מהאמצעים ה"מלוכלכים"  שבהם ישתמשו בני הזוג, יהיו שני קלפים חזקים, שעליהם הם ינסו לשחק. האחד, הוא תלונות שווא, בעיקר לגבי אלימות מכל סוגיה. השני הוא קלף המיקוח המוכר ביותר בהליך גירושין, שהוא "הילדים המשותפים". במאמר שלהלן, נסקור אילו תלונות שווא יכולות להתלוות להליך ומה ניתן לעשות בגינן. כמו כן, נסביר בקצרה על משמורת ילדים והסדרי ראייה ועל השינוי התקדימי במזונות ילדים, במקרים של משמורת משותפת. לאחר כל זאת, ניגע בנושא של זכויות הגבר במשפחה ובפרט בהליך הגירושין.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה. 

תלונות שווא:

תלונת שווא הינה תלונה המוגשת למשטרת ישראל, כאשר העובדות המובאות בה אינן נכונות ומגיש התלונה מודע לאי אמיתות הדברים. לצערנו, בתיקי גירושין לא מעטים, נתקלים בנשים, אשר מקבלות המלצות ממכריהן ומעורכי דין שונים, להגיש תלונה על הגבר שעמו הן נמצאות בהליך גירושין. התלונות לרוב תהיינה אודות אלימות במשפחה. כל זאת, לאור רצון החברה והמשפט, לגנות אלימות במשפחה. אגב, כפועל יוצא, התגובה לתלונה כזו תגרור בדרך כלל מעשים מיידים, גם אם לא בוצעה חקירה מעמיקה בעניין.

מכאן, שאישה יכולה להגיש תלונה על בעלה בגין אלימות ובו ברגע ייעצר בעלה ו/או יורחק מביתו ללא בירור מקדים. במידה ותדווח האישה על חשש מידי לחייה, יכול בית המשפט להוציא לטובתה צו הגנה או צו הרחקה כנגד הגבר, מביתו ואפילו מילדיו.

ללמדנו, כי במידה והוגשה נגדך תלונה שכזו ואין אמת בפרטיה, מומלץ לאסוף כמה שיותר ראיות המעידות על חפותך. לדוגמא: הקלטות על רצון לבצע פעולה שכזאת, עדים המכירים את יחסיכם הסבוכים, תיעוד של המקרה שבו טוענת האישה לאלימות ועוד. לאחר מכן, יהיה ניתן להגיש תביעה שכנגד וזאת כאשר יכירו בית המשפט והמשטרה כי מדובר היה בתלונת שווא. 

משמורת ילדים והסדרי ראייה:

כאשר לבני הזוג יש ילדים משותפים והשניים נמצאים בהליך גירושין, ימהר בית המשפט להגדיר ולהסדיר את מגוריהם של ילדיהם המשותפים. זאת בהתאם לטובת הילד ולשמירה על יציבות ומגורים סדירים. משמורת ילדים מוגדרת כמקום מגוריהם של הילדים ובחירת ההורה שיקבל החלטות יומיות בדבר הילד.

בישראל, בדרך כלל נהוגים שני סוגים של משמורת: משמורת בלעדית – ההורה אשר הילד ישהה במחיצתו, יוגדר "הורה משמורן". הוא זה אשר יקבל החלטות שבשגרה. ההורה השני יישאר אפוטרופוס טבעי של הילד, כאשר מדובר בהחלטות שנוגעות לעניינים של מה בכך. על ההורה שאינו משמורן, יחולו "הסדרי ראייה", שהם הסכמים משפטים המגדירים את המפגשים של ההורה עם ילדיו. הסכם זה יכול לעסוק בעניינים שנוגעים לימי המפגש, החל משעות, מקום הביקור ועד לתוכנו.

משמורת מסוג אחר, הינה משמורת משותפת – אשר במסגרתה, שני ההורים משמורנים ושהות הילד מתחלקת שווה בשווה בין הוריו. כלומר , לילד יהיו שני בתים ושני חדרים, אחד בכל בית של הורה. חשוב לציין כי בישראל חלה "חזקת הגיל הרך", אשר מגדירה באופן כמעט מוחלט, כי ילד מתחת לגיל 6, יישאר במשמורת אמו, דבר שהרגיז אבות רבים שרוצים לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם. זאת ועוד, נראה כי החלטות רבות מתקבלות בבתי המשפט בהתאם לחזקת הגיל הרך, גם כאשר מדובר בילדים גדולים מגיל 6. חשוב לדעת כי גם הגבר יוכל לדרוש משמורת על ילדיו ולבדוק אפשרות למשמורת משותפת. 

מזונות ילדים - פסיקה תקדימית (בע"מ 919/15):

מזונות ילדים הינם חובה של ההורים לכלכל את ילדיהם. כאשר מדובר בהורים שאינם גרים יחדיו, על ההורה שאינו משמורן, מוטלת החובה למזונות. לרוב מדובר בגברים. באופן שרירותי ולאחר עצימת עיניים במשך שנים, גברים אשר קיימו משמורת משותפת (כלומר, במחצית מהזמן ילדיהם שהו במחיצתם). שילמו, בנוסף לכלכלה בשגרה, מזונות ילדים לאם וזאת ללא בחינת משכורת האב, יכולתו והפערים הכלכליים בינו לבין האם. בפסיקה תקדימית מיולי 2017, נקבע כי כאשר מדובר במשמורת משותפת, תיבחן יכולת השתכרותם של הגבר והאישה ויוטלו המזונות באופן שוויוני, כאשר הנטל יתחלק בין האם לאב.

סיכום:

חשוב לזכור, כי בכל הנוגע לגירושין, ההחלטות הנלוות להליך, הן בעלות משקל כבד וחשיבות רבה. לכן, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, שיוכל לכוון את הליך הגירושין כולו ולהטיב עם הפונה, בהתאם לנסיבותיו האישיות.

יום שלישי, 6 בפברואר 2018

צו הרחקה

כאשר אדם מרגיש מאוים על ידי אדם אחר, לרוב הוא יפנה לתחנת המשטרה הקרובה לביתו, לשם הגשת תלונה פלילית. אך ניסיון החיים מלמד, שלא כל תלונה שמוגשת למשטרה בשל הטרדה או איום, תוביל בהכרח למעצר המטריד/המאיים/הפוגע ובשלב מאוחר יותר - להגשת כתב אישום. זאת ועוד, גם במידה ויעשו כן, מאסרו של אותו אדם אינו נמשך לעד.

לעומת זאת, ישנם מקרים שבהם אדם שמוטרד על ידי אחר, יוכל לפנות ישירות לבית המשפט, לשם הרחקת האדם המטריד. לאפשרות הזו, קוראים "הוצאת צו הרחקה או צו הגנה". במאמר שלפניכם/ן, נסקור: מהו צו הרחקה, מה החקיקה העומדת בבסיס הסמכות להורות על מתן צו כאמור, מהם ההבדלים בין צו ההרחקה לבין צו הגנה, באילו מקרים ניתן יהיה לבקש צו מסוג זה ומהו תוקפו של הצו.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

צו הרחקה - מהו:

צו הרחקה הינו צו הניתן על ידי בית משפט, המורה על הרחקת המאיים מקרבתו של המאוים ו/או יצירת כל קשר איתו. צו זה הינו צו שיפוטי ומחייב. הפרה של צו זה, מהווה עבירה פלילית עצמאית. כמו כן, הפרת הצו מקימה סמכות למעצר על ידי רשויות האכיפה, כלומר, משטרת ישראל.  צו הרחקה יכול להינתן במעמד צד אחד, האדם המאוים, שהוא מבקש הצו. אך גם כאשר צו הרחקה ניתן במעמד צד אחד, הוא יהיה מוגבל לזמן קצר, עד לדיון בנוכחות שני הצדדים. בשלב מאוחר יותר, לאחר שמיעת טענות הצדדים על ידי שופטי בית המשפט, יהיה ניתן להורות על ביטול הצו או על הארכתו. 

חקיקה רלוונטית:

צו ההרחקה יכול להינתן מכוח שני חוקים שונים, כדלקמן:

החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק למניעת אלימות במשפחה"). חוק זה נועד להגן במצבים של אלימות (לרבות מילולית) במסגרת התא המשפחתי ולספק סעד מידי. צו הגנה, ניתן ע"י בית המשפט במקרים שבהם מקבל הצו, שהוא גם בן משפחה של מבקש הצו, נהג כלפיו באלימות, או ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין, או קיים חשש שאולי בן המשפחה מקבל הצו, עשוי לנהוג כלפי מבקש הצו באלימות, או אם מושא הצו נהג כלפי מבקש הצו באלימות מילולית והתעלל בו נפשית. צו הרחקה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה יהיה בתוקף לשלושה חודשים. ככלל, יוכל בית המשפט להאריך את תקופת הצו למשך חצי שנה. במקרים חריגים במיוחד, יוכלו להאריך את הצו לתקופה של עד שנתיים בסך הכל.

החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "חוק למניעת הטרדה מאיימת"). חוק זה מאפשר להוציא צו כנגד אדם שאינו בן משפחה, אשר מהווה מטרד. צו זה יינתן כאשר דורש הצו יתלונן כי אדם אחר מטריד ו/או מאיים עליו בצורה שמשבשת את התנהגותו ושגרת חייו. תוקפו של צו הרחקה מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת, הוא לחצי שנה. בית המשפט רשאי להאריך את תקופת הצו מספר פעמים ובמקרים חריגים, עד לתקופה של שנתיים בסך הכל. 

הדרך לקבלת צו:

במקרים הנמנים לעיל, ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או בית משפט השלום, בבקשה למתן צו הגנה או צו הרחקה מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת ואז, יצטרך הפונה להוכיח את החשש הקיים לביטחונו או החלופות הנדרשות למתן הצו. בין היתר, מדובר בפגיעה פיזית קודמת, חשש לפגיעה פיזית עתידית או התעללות נפשית קודמת ותכופה. במידה ובית המשפט יורה על מתן הצו, יש לקחת בחשבון כי מקבל הצו רשאי להגיש ערעור על ההחלטה. ערעור זה יוגש לבית המשפט המחוזי, בין אם הצו המקורי יוגש בבית משפט שלום או בבית משפט לענייני משפחה. 

סיכום:

צו הרחקה, כאמור, יכול להינתן בגין שלל נסיבות, כפי שפירטנו במאמר, בין אם מדובר בצו הגנה ובין אם מדובר בצו הטרדה מאיימת. אם ברצונך לבקש צו כזה עבורך, חשוב להיוועץ בעורך דין, אשר יוכל להסביר מהן ההשלכות במתן/קבלת צו מסוג זה ומהן סנקציות בגין הפרה ודרכי ערעור. כמו כן, במידה והצו המבוקש נוגע לבן משפחה, רצוי גם להיעזר בעורך דין משפחה, אשר יוכל לסייע בנושא זה וגם בכל ההיבטים המשפחתיים הרלוונטיים.