יום רביעי, 25 באפריל 2018

משמורת משותפת

 
כאשר בני זוג נפרדים ומנהלים הליך הגירושין, ישנו צורך הכרחי ומנדטורי, בהסדר מוסכם הנוגע לאופי חייהם של הילדים המשותפים של בני הזוג ובפרט – למשמורת שתוטל על ההורים וההסדרים הנוגעים לה. מאחר ובהליך הגירושין, בני הזוג מחליטים להיפרד, אזי גם אורח החיים המשותף, תחת קורת גג אחת, מגיע לסיומם. לכן, במידה ולבני הזוג ישנם ילדים משותפים, צריך לערוך ולקיים  הסדר בנוגע למקום מגוריהם של הילדים.

הדין קובע כי עד גיל מסוים, הילדים יישארו בחזקת ובשמירת האם, אך כאשר הילדים יגיעו לגיל העשרה, הם יוכלו להחליט בעצמם היכן הם מעדיפים לגור, או לכל הפחות, דעתם תקבל משקל רב יותר במסגרת שיקוליו של בית המשפט הרלוונטי לענייני משמורת ילדים.

נוסיף כי המשמורת על הילדים, כרוכה בדאגה למקום מגורים ראוי, לחינוכם, גידולם ולכל צרכיהם. לעיתים, ישנם הורים שמתקשים לעשות זאת לבד ולכן, במקרים מסוימים, הם לא יוכלו לקבל את המשמורת על הילדים. במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק בהגדרת המושג "משמורת משותפת" וכן נציג את הערכאות הרלוונטיות לעניין זה. 

מהי משמורת ילדים?

המונח משמורת הנוגע לילדים, הינו הסדרי ראייה של ילד אשר הוריו חיים בנפרד, כלומר, התגרשו. הליך הגירושין שואב רגשות מעורבים משני בני הזוג, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבני זוג שיש להם ילדים משותפים. כמו כן, מונח משמורת ילדים הינו פרי הפסיקה וזאת כדי לבצע הבחנה ברורה בין המונח המשפטי הפורמאלי – "אפוטרופוס" למונח המוכר יותר – משמורת. בעוד אפוטרופוס מגדיר את האחראי מבחינה משפטית על קטין, המונח משמורת ילדים מגדיר את האדם האחראי למחייתו של הילד, לצרכיו ולשלומו היומיומי. מבחינת אפוטרופסות, שני ההורים – לפי דין – הם האפוטרופוסים הטבעיים לילדיהם, אך הם לא בהכרח המשמורנים המלאים על ילדיהם.

זאת ועוד, חזקת הגיל הרך קובעת כי ילדים עד גיל 6, ישהו בחזקת האם באופן כמעט אוטומטי, אך כמובן שבמקרים חריגים, שבהם האם, מסיבות כאלו ואחרות, אינה יכולה לשמש בתור "הורה משמורן", יפעל בית המשפט לטובת הילד ויאפשר לאב לקבל את המשמורת על הילד. אך מקרים אלו הם החריג ולא הכלל.

חשוב לדעת כי אפשרויות משמורת הילדים, מתחלקות לשתי דרכים עיקריות: משמורת משותפת, שבה נעסוק בהמשך וקיומם של הסדרי ראייה. הסדר הראייה הוא מצב שבו אחד ההורים מקבל את המשמורת על הילדים ואילו להורה השני נקבעים הסדרי ראיה קבועים, שבהם יראה את ילדיו.

מהי משמורת משותפת?

משמורת משותפת הינו הסדר חדש יחסית, לפיו – המשמורת ניתנת לשני ההורים, יחדיו. לכן, זמנם של הילדים יחולק שווה בשווה בין ההורים. נסביר: לילדים ייווצרו שני בתים שבהם ישהו באופן שווה. למעשה, המשמורת המשותפת יוצרת מעורבות מלאה של שני ההורים בחיי ילדיהם. המשמורת כוללת דאגה למקום מגורים ראוי וכן דאגה לצרכיו של הילד, חינוכו וגידולו בדרך מכובדת ומחונכת.

משמורת משותפת, היא דבר יחסית חדש במציאות המודרנית. כמובן שהיא מקוימת כבר שנים רבות, אך כיום היא פועל יוצא של שינוים חברתיים, שרואים בתא המשפחתי כתא שוויוני בין ההורים. מאחר ומדובר בהסדר חדש יחסית, המטיל אחריות מלאה על שני ההורים, להתנהלות היומית של ילדיהם, ברור כי תהיה התייחסות חדשה גם לעניין המזונות. בעבר, תשלום המזונות היה מוטל על האב, בין אם המשמורת הייתה משותפת ובין אם היו הסדרי ראייה, דבר שלעיתים גרם לקושי ונטל כלכלי על האב, שדאג למחיית ילדיו ובו זמנית שילם מזונות.

כיום, בכל הנוגע למזונות במשמורת משותפת, כדאי לדעת כי פסיקה תקדימית של בית המשפט העליון, יצרה הסדר חדש: מעתה, תיערך חלוקת מזונות בצורה הגונה בין שני הצדדים וזאת תוך התייחסות ממשית לגובה השתכרותם של בני הזוג, על מנת למנוע סיטואציה הכופה על צד אחד תשלומים מעבר ליכולתו הכלכלית.

כמו כן, הסדר המשמורת המשותפת עורר שיח רב בקרב הציבור. יש האומרים שהמשמורת מטיבה עם הילד ואכן "טובת הילד" נראית לעין, בזמן ששני ההורים מעורבים בצורה ממשית בחיי הילדים. לעומת זאת, יש הגורסים כי המשמורת המשותפת גורמת לבלבול רב ולקרקע "לא יציבה" לילד, שכן בכל פעם עליו לעבור בין בית לבית ולהסתגל למקומות שונים. כמובן שאנו לא נכריע במחלוקת, במסגרת המאמר הזה.

הערכאה הרלוונטית:

ישנן שתי ערכאות רלוונטיות העוסקות בכל הנוגע למשמורת הילדים. באופן טבעי, בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה הרלוונטית בנושא משמורת הילדים. עם זאת, במקרים חריגים שלא נעמוד עליהם עתה, גם בית דין דתי יכול לעסוק בענייני משמורת. מעבר לכך, תמיד כדאי להיעזר בעורך דין משפחה.